1. תלמידים שנפלו קורבן לבריונות ברשת יראו סימני מצוקה דומים לתלמידים שנפלו קורבן לאלימות פיסית כגון: דיכאון, הסתגרות, ירידה בהישגים הלימודיים, חוסר רצון ללכת לבית הספר, התנתקות מחברים, אפטיות.
במצבים כאלה הורים או מורים יכולים להתייעץ עם הגופים המתאימים. רשימה של גופים שיכולים לעזור ולתמוך מופיעה בפוסט קודם - תחת הכותרת - מידע על מוקדים אליהם ניתן לפנות לייעוץ במקרה של פגיעה ברשת.
2. תלמידים לא מממהרים לשתף הורים ומורים אם הם נפלו קורבן לבריונות ברשת. כי החשש הגדול ביותר שלהם הוא שינתקו אותם מהרשת כאשר היום החיים החברתיים של רוב המתבגרים מבוססים גם על אינטראקציה ברשת.
היום הגבולות בין העולם הוירטואלי לאמיתי מטשטשים לכן לא ממולץ להורים להשתמש בסנקציה של ניתוק מהרשת. בעתיד הוא פשוט לא ישתף אותכם אם משהו מציק לו/ לה.
3. על מנת לצמצם פערים טכנולוגיים מומלץ להורים ולמורים להתעדכן ביישומי הרשת השונים. אומנם היתרון הטכנולוגי תמיד יהיה של הדור הצעיר יותר אולם חשוב שנדע אנחנו המבוגרים מה קורה ברשת. הילד היושב בחדרו הוא לא בהכרח מוגן מפני הסכנות בחוץ. העולם הזה חודר אלינו הביתה באמצעות הרשת וחושף את הילדין לתכנים אלימים, מיניים ובוטים.
דוגמא : קישור לאתר של קהילת - pro ana - קהילה של בנות (בעיקר, אבל גם בנים) אנורקסיות המעודדות אחת את השניה לרעוב למוות.
(בהמשך אולי אקדיש לכך פוסט נפרד)
http://www.pro-ana-nation.com/v1/index.php?option=com_content&task=view&id=2&Itemid=1&catid=2
4. הצעת חברות בפיסבוק לילדיך לא מספיק כדי היות בעניינים ומעודכן. לרוב הילדים יותר מתוחכמים הם מאשרים את הוריהם אבל במקביל פותחים עוד חשבון פיסבוק כדי להיות בקשר רק עם החברים. אז אתם עדיין ממודרים.
5. משחקי רשת - תמימים לכאורה - כמו וובקינז, קלאב פינגווין, מיקמק- אשר הם משחקים ברשת- מאפשרים אינטראקציה עם משתמשים אחרים. האם יש לנו כהורים דרך לדעת שהמתשמש בצד השני הוא ילד באותו גיל ולא איזה פדופיל בעל כוונות זדון - לא בהכרח. מה שמוביל לדיבר הבא -
6. חשוב לשוחח עם הילדים על הסכנות ברשת. כל המחקרים שנערכו בארצות אחרות - מראים שהאלימות ברשת רק גוברת כיוון שהטכנולוגיה מקלה על העבריינים ברשת. הבריונים ברשת יכולים להתחבא מאחורי זהות בדויה וכך להישאר אנונימיים. מה גם שברשת אין השגחה של מבוגרים.
במובן זה הרשת היא כמו "האי" בספר "בעל זבוב" של ווליאם גולדינג. ילדים שנמצאים על אי ללא השגחת מבוגרים והרי כולנו יודעים לאיזו טרגדיה זה מוביל....
7. דוגמאות לאלימות ברשת - הפצת שמועות דרך המייל, פורומים, בלוגים, רשתות חברתיות. הקמת אתרי שנאה או אפילו קבוצה הפיסבוק תחת הכותרת - כל מי ששונא את........., פריצה לחשבון של מישהו אחר ,גניבת זהות ופרסום הודעות בשמו של בעל החשבון, אלימות מילולית, העלאת תמונות וקטעי וידיאו פוגעניים לרשת.
8. ברוב המקרים האלימות שמתחילה בחצר בית הספר ממשיכה לרדוף את הקורבן גם בביתו דרך הרשת. מחקרים מראים שישנה חפיפה בין האוכלוסיות המעורבות בבריונות ברשת ובבריונות בבית הספר. קורבן לאלימות ברשת הוא לרוב במצוקה גדולה כי כבר אין לו לאן לברוח אפילו ביתו הוא כבר לא מבצרו. לפעמים המצוקה היא עד כדי כך גדולה שהיא יכולה להוביל להתאבדות. אני נזהרת מלעשות קשר ישיר בין השנים עדיין מדובר במשהו קיצוני. בישראל אירע מקרה כזה לפני מספר חודשים. בארה"ב , למשל, מספר המקרים של התאבדויות כתוצאת מקורבונות ברשת רק עולה.
9. כיצד נלחמים בתופעה - בעיר מודיעין למשל, במסגרת התוכנית של "עיר ללא אלימות, החליטו להקדיש פרק נכבד לתוכניות התערבות ומניעה הכל הנוגע לאלימות ברשת. חשוב שתהיה התגייסות של כל הגורמים בעלי האינטרס בעניין - הורים, תלמידים , מורים ורשויות מקומיות.
10. כדאי לקבוע כללים לשימוש נבון במחשב. איך מנהלים למשל, שיחה עם אנשים זרים. אילו פרטים אסור למסור....
במצבים כאלה הורים או מורים יכולים להתייעץ עם הגופים המתאימים. רשימה של גופים שיכולים לעזור ולתמוך מופיעה בפוסט קודם - תחת הכותרת - מידע על מוקדים אליהם ניתן לפנות לייעוץ במקרה של פגיעה ברשת.
2. תלמידים לא מממהרים לשתף הורים ומורים אם הם נפלו קורבן לבריונות ברשת. כי החשש הגדול ביותר שלהם הוא שינתקו אותם מהרשת כאשר היום החיים החברתיים של רוב המתבגרים מבוססים גם על אינטראקציה ברשת.
היום הגבולות בין העולם הוירטואלי לאמיתי מטשטשים לכן לא ממולץ להורים להשתמש בסנקציה של ניתוק מהרשת. בעתיד הוא פשוט לא ישתף אותכם אם משהו מציק לו/ לה.
3. על מנת לצמצם פערים טכנולוגיים מומלץ להורים ולמורים להתעדכן ביישומי הרשת השונים. אומנם היתרון הטכנולוגי תמיד יהיה של הדור הצעיר יותר אולם חשוב שנדע אנחנו המבוגרים מה קורה ברשת. הילד היושב בחדרו הוא לא בהכרח מוגן מפני הסכנות בחוץ. העולם הזה חודר אלינו הביתה באמצעות הרשת וחושף את הילדין לתכנים אלימים, מיניים ובוטים.
דוגמא : קישור לאתר של קהילת - pro ana - קהילה של בנות (בעיקר, אבל גם בנים) אנורקסיות המעודדות אחת את השניה לרעוב למוות.
(בהמשך אולי אקדיש לכך פוסט נפרד)
http://www.pro-ana-nation.com/v1/index.php?option=com_content&task=view&id=2&Itemid=1&catid=2
4. הצעת חברות בפיסבוק לילדיך לא מספיק כדי היות בעניינים ומעודכן. לרוב הילדים יותר מתוחכמים הם מאשרים את הוריהם אבל במקביל פותחים עוד חשבון פיסבוק כדי להיות בקשר רק עם החברים. אז אתם עדיין ממודרים.
5. משחקי רשת - תמימים לכאורה - כמו וובקינז, קלאב פינגווין, מיקמק- אשר הם משחקים ברשת- מאפשרים אינטראקציה עם משתמשים אחרים. האם יש לנו כהורים דרך לדעת שהמתשמש בצד השני הוא ילד באותו גיל ולא איזה פדופיל בעל כוונות זדון - לא בהכרח. מה שמוביל לדיבר הבא -
6. חשוב לשוחח עם הילדים על הסכנות ברשת. כל המחקרים שנערכו בארצות אחרות - מראים שהאלימות ברשת רק גוברת כיוון שהטכנולוגיה מקלה על העבריינים ברשת. הבריונים ברשת יכולים להתחבא מאחורי זהות בדויה וכך להישאר אנונימיים. מה גם שברשת אין השגחה של מבוגרים.
במובן זה הרשת היא כמו "האי" בספר "בעל זבוב" של ווליאם גולדינג. ילדים שנמצאים על אי ללא השגחת מבוגרים והרי כולנו יודעים לאיזו טרגדיה זה מוביל....
7. דוגמאות לאלימות ברשת - הפצת שמועות דרך המייל, פורומים, בלוגים, רשתות חברתיות. הקמת אתרי שנאה או אפילו קבוצה הפיסבוק תחת הכותרת - כל מי ששונא את........., פריצה לחשבון של מישהו אחר ,גניבת זהות ופרסום הודעות בשמו של בעל החשבון, אלימות מילולית, העלאת תמונות וקטעי וידיאו פוגעניים לרשת.
8. ברוב המקרים האלימות שמתחילה בחצר בית הספר ממשיכה לרדוף את הקורבן גם בביתו דרך הרשת. מחקרים מראים שישנה חפיפה בין האוכלוסיות המעורבות בבריונות ברשת ובבריונות בבית הספר. קורבן לאלימות ברשת הוא לרוב במצוקה גדולה כי כבר אין לו לאן לברוח אפילו ביתו הוא כבר לא מבצרו. לפעמים המצוקה היא עד כדי כך גדולה שהיא יכולה להוביל להתאבדות. אני נזהרת מלעשות קשר ישיר בין השנים עדיין מדובר במשהו קיצוני. בישראל אירע מקרה כזה לפני מספר חודשים. בארה"ב , למשל, מספר המקרים של התאבדויות כתוצאת מקורבונות ברשת רק עולה.
9. כיצד נלחמים בתופעה - בעיר מודיעין למשל, במסגרת התוכנית של "עיר ללא אלימות, החליטו להקדיש פרק נכבד לתוכניות התערבות ומניעה הכל הנוגע לאלימות ברשת. חשוב שתהיה התגייסות של כל הגורמים בעלי האינטרס בעניין - הורים, תלמידים , מורים ורשויות מקומיות.
10. כדאי לקבוע כללים לשימוש נבון במחשב. איך מנהלים למשל, שיחה עם אנשים זרים. אילו פרטים אסור למסור....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה